בתקופת גיל ההתבגרות רוב בני הנוער אינם מעוניינים שהוריהם יעמדו לצידם, ינופפו להם לשלום ויביכו אותם בזמן שהם עולים על אוטובוס מלא תלמידים וחברים לכיתה. ראיין פרייס בן 16 מצא עצמו באותה סיטואציה כאשר אביו, נכה בעל רגל אחת, היה מלווה אותו לאוטובוס בכל בוקר. לכן, ברגע של מבוכה וכעס, אמר ראיין לאמו שאביו מביך אותו ושהוא לא מעוניין שילווה אותו כל בוקר.
לצערו של ראיין, אביו הפגוע אך המשועשע, לא נשאר חייב והחליט ללמד אותו לקח שיגרום לו להסמיק ממבוכה בכל בוקר מחדש. הוא עשה לעצמו מנהג ביזארי במיוחד במסגרתו הוא מלווה את בנו לאוטובוס ומנופף לו לשלום, כאשר בכל יום הוא בתחפושת מצחיקה ומושקעת אחרת.
אין ספק שמדובר במעשה קצת מרושע שלא מצופה מאב שאוהב את בנו ומתחשב ברגשותיו ובפוליטיקה החברתית של גיל ההתבגרות, אך יחד עם זאת האב שאהב את בנו לא היה מוכן לוותר על ההרגל החשוב מבחינתו, רק בגלל שלא נעים לבנו שחבריו יראו אותו. התחפושת היומית של דייל הפכה עם הזמן ללהיט שחבריו של ראיין מצפים לו בכל יום מחדש כאשר הם מגיעים לתחנה של ראיין ולמעשה, בשורה התחתונה, לא הזיק לבנו מבחינה חברתית וגם קירב בין האב לבן.
מקור: ParentDish